<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת ברכה</h1>
<h2>דף ב:</h2>
ויאמר ד' מסיני בא וגו' [דברים ל"ג]. לא פתח משה תחילת ברכתו של ישראל, עד שפתח תחילה בשבחו של מקום ואח"כ ברכן, וחזר וחתם בשבחו של מקום שנ' אין כאל ישורון, וכן דוד מלך ישראל פתח תחילה בשבחו של מקום ואמר (תהלים קמ"ט א') הללויה שירו לד' שיר חדש ואח"כ סיפר בשבחן של ישראל שנ' כי רוצה ד' בעמו. ומכאן פסק כל הדרשנים יש להם לפתוח תחילה ולחתום בסוף בשבחו של מקום ובאמצע יאמרו. ד"א ויאמר ד' מסיני בא, כשביקש הקב"ה ליתן תורה, הרעיש כל העולם כולו על יושביו שנ' (תהלים כ"ט ג') קול ד' על המים אל הכבוד הרעים וגו', וכששמעו כל האומות כל הקולות נתקבצו כולם אל בלעם ושאלו אם הקב"ה רוצה לאבד עולמו, אמר להם כבר הבטיחם שלא יביא מבול לעולם שנ' (בראשית ט' ט"ו) ולא יהיה עוד מבול לשחת, אמרו לו כל הקולות הללו למה, אמר להם ד' עוז לעמו יתן, אמרו לו אם כן (תהלים כ"ט י"א) ד' יברך את עמו בשלום. ואתה מרבבות קודש. שלא כמדת הקב"ה מידת בשר ודם כשהוא עושה משתה חופת בנו מראה כל עושרו, והקב"ה כשאירס ארוסתו לא הביא כל רבבותיו אלא מרבבות. ד"א ואתה מרבבות קודש. לא כמדת בשר ודם כשהוא יושב בפמליא שלו הרבה יפין כמותו הרבה גיבורין כמותו, אבל הקב"ה מיד הכירו בו שהוא נאה מכולם שנ' ואתה מרבבות קודש [אות הוא בתוך רבבות קודש] ולכך כתיב ואתה בה"א וכן מיד כשנגלה על הים היכרוהו בין כל רבבות שלו שנ' [שמות ט"ו] זה אלי ואנוהו.
